דדון נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ

פסק דין

בפני תביעה נזיקית לתשלום סך 11,100 ₪ המהווה לטענת התובע נזק שנגרם לו כתוצאה מתאונת דרכים שארעה בין רכבו ולבין אוטובוס של הנתבעת ביום 9.12.09 בשעות הערב בשד' בן גוריון בחיפה.

עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב שאלת האחריות לאירוע התאונה.

מטעם התובע העיד אחיו מר הראל דן ואשתו הגב' גלינה דן. מר דן סיפר שישב ברכב והמתין לאחיו שהלך עם קונה פוטנציאלי של הרכב לסידורים כלשהם,לטענתו הוא ישב במושב שליד הנהג ושמע מוזיקה בעת שאשתו וחברתה יצאו לטייל בחוץ כך שהוא היה היחיד ברכב. תוך כדי כך חש במכה והרכב נדחף קדימה עד שפגע בג'יפ שעמד לפניו ונכנס אל מתחת לג'יפ. מר דן סימן על גבי תמונה שצולמה מיד לאחר התאונה היכן עמד הרכב לפני התאונה.

הגב' דן העידה שטיילה עם חברתה מחוץ לרכב וכשהגיעה אליו ראתה את בעלה כשהוא יושב ברכב הפגוע,היא לא ראתה כיצד ארעה התאונה.

מטעם הנתבעת העיד נהג האוטובוס שסיפר שהוא מכיר את המקום היטב ונוסע בו מדי יום באותה שעה וכי למרות שרבים חונים במקום התאונה ושלא כדין (בתחנת אוטובוס הצמודה ליציאה מכיכר) הוא מצליח לבצע את הסיבוב והוא מקפיד על נהיגה נכונה באותו מקום בהתאם לתנאים שם.

הנהג טען כי רכב התובע נסע לאחור ופגע באזור הגלגל האחורי ימני של האוטובוס,לאחר התאונה רכב התובע היה עדיין מונע,עם אורות דלוקים וממנו יצאו מר דן ואשתו.

מעדותו לא לגמרי היה ברור האם הוא ראה בעיניו את רכב התובע נוסע לאחור כפי שטען ואם כן מתי ראה אותו לראשונה.

נהג האוטובוס טען כי הייתה עדה נוספת באוטובוס שראתה כיצד רכב התובע נוסע לאחור אלא שבשל תאונה אחרת שעברה היא לא היתה יכולה להתייצב לדיון,תצהירה מכל מקום לא הוגש בשום שלב.

ב"כ הצדדים סיכמו ופסק הדין ינומק באופן תמציתי ובהתאם להוראת תקנה 214 ט"ז לתקסד"א.

הגם שגרסת עדי התובעת איננה חפה מבעיות עדיין לא קרסה היא והנתבעת לא הצליחה בחקירתם לקעקע אותה,מנגד ספק בעיני אם נהג האוטובוס אכן ראה נסיעה לאחור של רכב התובע,מדובר באירוע שאירע בשעת חשכה ובצד ימין מאחור של האוטובוס. למרות שבסופו של דבר אמר הנהג כי ראה את הנסיעה לאחור הרי שלפני כן "התווכח" בעניין זה עם ב"כ התובע ומאותו ויכוח ניתן היה להבין שהוא מניח שהיתה נסיעה לאחור שאם לא כן לטעמו אירוע התאונה לא היה קורה.

מהתמונות שצורפו לא עולה כי אורות רכב התובע דלקו בעת שצולמו אלא מדובר בהחזר של מבזק (פלאש) המצלמה,הדבר נראה בבירור גם על הרכבים הסמוכים ונראה גם כי בתמונה אחרת שצולמה מזוית אחרת "דלק" קרי נראה ההבזק רק על אחד ממחזירי האור הקבועים בתוך הפנס האחורי של רכב התובע.

דווקא מאחת התמונות שצירפה הנתבעת עולה כי התאונה היתה אפשרית גם אם רכב התובע לא נסע לאחור,מדובר בתמונה בה נראה אוטובוס יוצא מהכיכר לכיוון התחנה בה עמד רכב התובע,האוטובוס נראה נוסע במרכז נתיבו כאשר אזור הגלגל האחורי שלו ממש משיק לאבן המרוצפת שמפרידה בין אזור התחנה ולבין נתיב הכביש.

בפני הוכח באופן חד משמעי כי רכב התובע עמד בחניה שלא כדין,בתוך תחנת אוטובוס ולא סתם בתוכה אלא כאשר חלקו האחורי ובעיקר הפינה האחורית שמאלית שלו בולטת מאד אל תוך נתיב הנסיעה וגם כאן לא סתם נתיב נסיעה אלא יציאה מתוך כיכר והדבר יוצר סיכון רב ועל כך בהמשך.

הגם שבקושי,עמד התובע בהוכחת גרסתו,הנני מקבלה ואינני מקבל את טענת הנתבעת לפיה הוכח שרכב התובע נסע לאחור בעת התאונה.

הנתבעת טענה לקיום אשם תורם ואף מכריע מצד התובע.

אכן יש לייחס לתובע אשם תורם משמעותי אך לא מכריע,רכב התובע חנה שלא כדין ברם עובדה זו איננה מכשירה פגיעה בו שניתן היה למונעה בזהירות סבירה.

כשמעיינים בתמונות שהגיש התובע עצמו (וכמובן בהשוואה גם לתמונות המקום שצולמו גם ע"י הנתבעת באור יום) עולה כי לאחר שרכבו נדחף קדימה וימינה לפחות מטר או מטר וחצי הוא עדיין בלט מאד אל מעבר לקו התוחם את תחנת האוטובוס ואל תוך נתיב הנסיעה,אם כך היה לאחר התאונה הרי לפניה הוא בהכרח בלט עוד יותר שכן אם עמד היכן שסימן מר דן הרי ששם הופך שטח התחנה להיות צר מאד מחד והמקום קרוב יותר לכיכר עצמה,התובע יצר סיכון ממשי שהתממש ותרם תרומה ממשית לאירוע התאונה .

הנני קובע את אשמו התורם של התובע בשיעור של 30%.

אשר על כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 7,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 21.1.10 וכן הוצאות בסך 600 ₪ ובתוספת שכ"ט עורך דין בסך 1,300 ₪ ומע"מ בגינו ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.